<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פכ"ד</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ויש לישראל רשות להפרישה וליתנה לכהן ויתן המעשר ללוי אחר כן, והכי איתא פרק כל הגט בסוף, וכי יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר, אין ואבא אליעזר בן גמליאל היא, דתניא אבא אליעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, וכשם שיש רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר. ולפי מה שכתבנו לעיל פלגינן דבוריה דאבא אליעזר בן גמליאל.
<h2>דף לא.</h2>
מסתברא שדין תרומת מעשר הוא שאין מפרישין אותה באומד אבל אם הפרישה באומד מה שעשה עשוי. ויש בזה כמה ראיות, אמרינן במסכת תרומה פרק ד' (מ"ו) בשלשה פרקים משערין את הכלכלה בבכורות ובסייפות ובאמצע הקיץ, המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן. פירש הר"ם (בפיהמ"ש) כלכלה הוא הסל שבו מודדין להוציא התרומה, ואלו זמנים הם שהפירות משנים כמותם ושעורם מלאים או מצטמקים, וכל זה שידע באמת כמה מכילה הכלכלה בכל המינים ויוציא מה שראוי להוציא מאותו המין, ואמר המונה משובח, ענינו משובח מהמוציא באומד. ודע כי זה הדין בתרומת מעשר, אבל בתרומה גדולה כבר קדם שאין מותר להוציאה אלא באומד. וכן ביאר התלמוד שתרומת מעשר צריך אדם לדקדק, וכמו כן המעשרות ימנעו להוציאם באומד ואמרו אל תרבה לעשר אומדות עד כאן. אם כן מה שאנו מוצאים שניטלת באומד בדיעבד הוא. וכן נמי נראה ממה שפירש רש"י דגרסינן פרק כל המנחות (מנחות נ"ד ב') תורמין תאנים על הגרוגרות במניין, אי אמרת לכמות שהן משערינן שפיר, [וכו' עד] כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהיו. פירש רש"י (ד"ה תורמין, ואילך) תורמין, לאו תרומה ממש אלא מעשר. תאנים, הם לחים גרוגרות היבשות שצמקו וכווצו. במנין, עשר תאנים על תשעים גרוגרות אבל במדה לא משום דהוי מעשר זוטא לגבי מנין, דכי מנית להו לגרוגרות דחולין ולתאנים דמעשר לא תשכח לכל עשר גרוגרות דלחולין חדא תאנה דמעשר, דכלי המחזיק מאה גרוגרות לא מחזיק טפי מחמישים תאנים. ובאור זה הרי שהיו לך תשעים גרוגרות חולין, והם בט' קערות קטנות מתמלאות כל אחת מעשרה גרוגרות, תקח קערה עשירית כמותן תמלאה תאנים לא יחזיק עשרה. אי אמרת לכמות שהיו גרוגרות מעיקרא כשהן לחים משערינן שפיר דתאנים אתאנים תרים, אלא אי אמרת כמות שהן השתא משערינן, הוה להן מרבה במעשרות לגבי מדה, דהני עשר תאנים דתרומה מחזקי קבא ותשעים גרוגרות לא מחזקי אפילו ה' קבין והוה אחד מחמשה.
המרבה במעשרות, תורם מן הכרי מודד ד' קבין לחולין וחמישי למעשר, מעשרותיו מקולקלים, טבל ומעשר מעורבין, דחצי קב החמישי הוי מעשר וחציו הוי טבל כשאר תבואה שבכרי. גרוגרות על תאנים במדה כלומר ולא במנין, משום דממעט במעשר לגבי מדה. דאי כייל לתשעים תאנים מחזיק ט' קבים וכי כיילת עשר גרוגרות לא מחזיק אלא פלגי קבא ואישתכח דלא מעשר אלא חד (מארבעה) [מעשרים] אי אמרת בשלמא, כמות שהגרוגרות עכשו משערינן ולא איכפת לן ממאי דהוי מעיקרא שפיר, דהא תרים קב על ט' קבין. אלא אי לכמות שהיו, מרבה במעשר הוא דאי הוו לחים הוה בהאי קב גרוגרות ב' קבין תאנים. תרומה גדולה, ניטלת בעין יפה דלא נתנה בה תורה שעור אלא ראשית דגנך, ומדאוריתא חטה אחת פוטרת את הכרי, ואמור רבנן בעין יפה אחד מארבעים אלמא ניטלת בעין יפה. רבי אלעזר בר' יוסי, אתא לאיפלוגי דאפילו גרוגרות תורמין על התאנים במנין דסבירא ליה לכמות שהיו משערינן ולא ממעט במעשר. מקצוע, כלי שעושין בו הגרוגרות ועל שם הכלי קרי להן קציעות בכמה דוכתי. שבכלכלה, תאנים לחים. בשתי תרומות הכתוב מדבר, דהכי משמע האי קרא דכתוב בתרומת מעשר דלויים ונחשב לכם כלמר במחשבה תטלו לתרומת מעשר, כדגן מן הגורן כאותה תרומה שנטלו מן הגורן דהיינו תרומה גדולה, אלמא שתי תרומות כתיבי בהאי קרא, ומהאי קרא נפקא לן אתרויהו דניטלות במחשבה ובאומד דונחשב אתרויהו קאי. ואף על פי ששעורה קצוב מן התורה מעשר מן המעשר, והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף. באומד, שאם יש לו פירות הרבה אין צריך למדוד אלא באומד יטול אחד מחמשים, דאם טעה אין כאן איסור דמדאוריתא חטה אחת פוטרת. במחשבה, כדאמרינן בעלמא נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל מצד אחר ואף על פי שלא הפריש. ומינה, כלומר מהא דרבי אליעזר גופיה מייתינא פירכא. [אלא] אי אמרת כמות שהן השתא משערינן, בצר להן מעשרות. לענין מדה אי הוה כייל להו להנך דתרם במניין משתכח מעשר זוטא, עד כאן. נמצא שיש לנו שתורמין תאנים על גרוגרות וגרוגרות על תאנים עם תנאיהם, וכדנפקא לן מברייתא דתורמין תאנים וזכרנוהו פרק כ', ואף על פי שהיא סמוכה לזו, ויש לנו פה תאר המעשה איך הוא, ומאי דפליג רבי יוסי שאני ליה ר' אלעזר. אם כן גרוגרות על תאנים אפילו במנין נמי, ומה ששנינו במדה הוא לעין יפה, דהא רבי יוסי דנימוקו עמו הוה עביד בה עובדא, ובכל דוכתא אמרינן מעשה רב. ומסתברא דה"ה לכל פירות שדרכן לצמקם שיהיה העניין בהם כעניין תאנים וגרוגרות. ומאי דאמרינן שאני גרוגרות לאו למעוטי שאר פירות הוא דאתא אלא לאפוקי דלא שמעת מהא דרבי יוסי אי לכמות שהן משערינן אי כמות שהן משערינן, שהוא מחלוקת רב ורבי חייא ורבי יוחנן עם שמואל ורבי שמעון ברבי וריש לקיש גבי בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שתמעך, ולעיל מינה גבי שאור דאמרינן רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו לכמות שהן משערינן.
